אירוע מסוים אליו נחשפתי לאחרונה בו הופסקה עבודתם של עובדים בשל טעות אותה עשו (התנהלותית שנבעה מ"סוציאליזציה" לא מושלמת לעולם העבודה אבל שיכולה הייתה להיתפס כמעשה פורץ גבולות ) הביא אותי לחשוב על האמירה "אנשים הם לא מכונות"… אמירה רווחת בקרב מנהלים, מנהלי משאבי אנוש ועובדים.
כוונתה, שבניגוד למכונה, לעובד יש נשמה, מופעלים עליו לחצים, יש לו רגישויות וצריך להתייחס אליו כאדם.
אז למה כשמכונה מתקלקלת, ו" לא עומדת בציפיות" לא מחליפים אותה אלא מתקנים, משמנים, מחזקים חיבור כזה או אחר אבל כשעובד טועה ועושה מעשה שטות ישנם מעסיקים שממהרים לסיים את עבודתו ומתעלמים מכך שלעובדים תכונות אנושיות שאינן ניתנות להשלכה הצידה ומתייחסים אליהם כאל סחורה הניתנת להמרה בעובדים אחרים?
• אולי כי מה שכתב יאניס ורופאקיס (שר האוצר של יוון שהתפטר במחאה על כניעתה של משלת יוון לדרישות הכלכליות של הקהילה האירופית להסרת הערבות על החוב הגדול של יוון בעקבות המשבר הכלכלי ומי שהקים לימים יחד עם ברני סנדרס את ה"אינטרנציונל הפרוגרסיבי" שנועד לגייס פעילים מרחבי העולם למאבק באי השוויון, ניצול, אפליה והרס הסביבה) בספרו "המינוטאור הגלובלי": "התחרות והפחד (ה)מטורפים מאלצים תאגידים לנסות להפוך את העובדים ליחידות ייצור דמויות מכונה, להפוך העסקה של עובדים למשהו שאינו שונה משכירת גנרטור חשמלי" היא תפיסה שמנהלת מנהלים והם לא קראו את המשך הרעיון שלו : "העובדת לא תוכל להשליך הצידה את התכונות האנושיות הטבועות בה, את רוח המרד שלה (ההדגשה לא במקור), את היסוסיה-גם אם תרצה בכך בכל מאודה" והוא ממשיך וכותב : "גם אם נרצה איננו מסוגלים להפוך עצמנו לסחורה במלוא מובן המילה"…
• אולי כי להחליף מכונה זה יקר, מורכב ,יש צורך בקבלת אישור בעלים להשקעה, להוכיח את נחיצותה ולהציג חלופות, צריך לבצע תהליך רכש, לבקש הצעות מחיר, לבדוק, לנהל משא וגם מתן, לפרק ולהרכיב אבל לפטר עובד זה פשוט: שימוע במקרה הטוב וזהו, קדימה -העובד הבא אנא כנס למקומו.
עובד הוא לא מכונה…אבל גם הוא צריך לעיתים חיזוק, הידוק וחיבוק.
אני מנסה לחשוב על ההקבלה הזו ,בין אדם למכונה, ועולות לי מחשבות נוספות:
• האם ההתייחסות לעובדים כפי שרמזתי עליה יושבת על ראייתם כמי שמחזיקים את הרע בארגון וכל התנהגות שחורגת ולו במעט מהנורמה מחייבת הכאה "בפטיש 5 ק"ג" למען יראו וייראו? בעוד שאם נכה בפטיש שכזה חלק במכונה שאינו מתפקד אנחנו עלולים לפרקו לעד ולכן נטפל בו ב"פטישים של משי"…..
• או שיש ארגונים בהם "המכלים" ו"הסנסורים" אינם מספיקים ולא מאפשרים את השיח וההכלה כך שתימנע אסקלציה במערכת היחסים בין מנהלים לעובדים, בעוד הארגונים האלו משקיעים במערכות טכנולוגיות בעלות יכולת לחזות תקלה צפויה במכונה, מערכות החונות תחת הכותרת "אחזקה חזויה"( ביצוע בדיקות שונות לרבות באמצעות סנסורים המאתרים למשל צריכת אנרגיה מוגברת על ידי מנוע כסימן לבעיה בו וזאת כדי לאבחן את מצב הציוד ולתכנן את הטיפול בו). ובכך מנהלים "שיח" רציף עם המכונה ומצוקותיה?….
• אולי ישנם מנהלים המתקשים לראות את המורכבות שיש באדם, ורואים את העובד או כ"טוב" או כ"רע" ולכן רואים כל התנהגות כדיכוטומית (משרתת את "הטוב" או את "הרע") ובהתאם מגיבים?
• יתכן וישנם מנהלים שחסרים את היכולת או הרצון או ההבנה שזה חלק מתפקידם להבין שאנשים מונעים מתרבות, שלהשפעות העבר, הניסיון התעסוקתי והסביבה הסובבת אותם השפעה על האופן בו הם תופסים ורואים את מקום העבודה ומפרשים את גבולותיו.
ומחשבות נוספות מנקרות במוחי:
• האם ההתנהלות הזו מודעת מתוך החשש שהתנהגות מרוככת תפגע במנהיגות המנהל וברבדים הלא מודעים יושבת המכונה כגורם שאינו מהווה איום על מנהיגות זו?
• עד כמה מנהלים מודעים לפער בין ההצהרות שלהם ואולי אף האמונה שאדם אינו מכונה לבין ההתנהגות שמנכיחה בדיוק את ההיפך?
• האם באירוע למול מכונה מערכת היחסים בין האיד לאגו ולסופר אגו מכוונת את ההתנהגות בעוד שבמערכת ה"יחסים" בין עובדים למעסיקים הסופר אגו בחל"ת?
• האם ייתכן שהנהלה רואה בעובדים חלק מהסביבה, מהמערכת החיצונית – משאב הנכנס לתוך תהליך ההמרה ,תהליך בו למכונות יש חלק והם, המנהלים היושבים על גבולות הארגון ומנהלים אותם מרגישים בכל התנהגות שאינה תואמת כללים וציפיות "חדירה" ועקיפה שלהם כמי שמופקדים על שמירתם? כלומר State of Mind היושב על הבנה לקויה של מהי מערכת?
או שההבנה שהתהליך שבמקרה הזה מיוצג על ידי החיבור בין אדם, מכונה, תהליכי סיום העסקה, תהליכי רכש וכו' מנותק לחלוטין מההבנה העמוקה את נפשו של האדם? ואולי אף את נפשו של הארגון?
• או ש"המקף" המפורסם (זה שבין הפסיכואנליטי למערכתי) המחבר בין הפורמלי: הכללים, נהלים, "קיבעונות" הארגון וחשש מתקדימים לבין הלא מודע בין השאר חרדות המנהלים, אינו מחבר אלא מפריד?
• ואולי המתח הקיים בארגונים שונים בין מנהלים לעובדים, מתח המייצר בין השאר התקפה על המנהיגות, ושהמשימה המרכזית אמורה לאפשר למתחים האלו לחיות יחד עם ה"מערכת" אינה מובנת בצורה נכונה על ידי המנהלים? כי לא בטוח שהקדישו את הזמן כדי לחשוב עליה?
• או שהחיבור בין אדם, תפקיד וארגון נותן לארגון צבע בולט מדי על פני האדם והממשק בין האדם לתפקיד ולארגון- הממשק המאפשר את השגתה של המשימה המרכזית אינו מובן כמי שמחייב את האיזון הנכון בין השלושה ? איזון שמשמעותו דו כיווניות – לא רק מה האדם והתפקיד בו הוא מחזיק מביאים לארגון לטובת השגת משימתו המרכזית אלא מהי השפעת הארגון והתפקיד על האדם? מכאן בבואנו לנסח משימה מרכזית ייתכן שעלינו להתבונן גם על האדם ומושפעתו מהארגון.
• או שבתת מודע הארגוני, בעיקר בתעשייה המסורתית, למכונה יש איזשהו כוח דמוני, מאיים בעוד העובדים, בעיקר אלו מתוך אוכלוסיות מוחלשות ושאינן מיוצגות ומאורגנות (קבוצת העובדים היושבת בבסיס הפוסט הינה קבוצה שטרם "הוכנסה" תחת כנפי ההגנה של נציגות עובדים) נתפסים כמובנים מאליהם וחסרי כוח והשפעה?
• האם ראיית העובד כיחידת ייצור דמוית מכונה כתיאורו של יאניס ורופאקיס נכונה רק לציפיות ה"יעילות" ממנו אבל נטולת הסלחנות הקיימת כלפי המכונה?
בטרם אפנה "להמלצות" אוסיף וזאת למען ההגינות המתבקשת שגם מנהלים הם בני אדם המונעים מרגשות, פגיעות , חשש מתקדימים ולחצים אחרים. יחד עם זאת זווית ההסתכלות שלי באה להציב זרקור שאמור להאיר ולעורר מחשבה.
אז מה בכל זאת עושים על מנת ש"האדם במרכז" לא תישאר סיסמה ריקה ?
• פועלים על מנת שלמנהלים תהיה ההכשרה המאפשרת להם להתבונן על אירועים כמורכבים, כבעלי זוויות שונות, ככאלו שיש בהם גם גלוי – ההתנהגויות, אבל גם סמוי למשל התפיסות והנחות היסוד שבבסיסן של ההתנהגויות (חלקן תלויות תרבות).
• מחנכים מנהלים לחשיבה חדשנית בכל הקשור לניהול אנשים, חדשנות לא רק בפעילויות רווחה, "פריסות", מארזי שי יפים ועוד (החשובים בפני עצמן) אלא חדשנות בגישת הניהול שצריכה להתנתק מהניהול המדעי הרואה בעובד כלי ולתת מקום לניהול אכפתי, מכיל ומבין שיודע להציב גבולות ולא חומות.
• פועלים על מנת שמנהלים יבינו מהי מערכת, מהן תשומותיה, התהליכים המעבדים תשומות אלו לכדי תפוקות, מהי מערכת היחסים בין האדם למכונה, מהם הפחדים והחרדות של האדם, וכך קונפליקטים ינוהלו טוב יותר.
ולסיום אני נזכר בוויכוח הקיים בקהילת התוכנית לייעוץ ארגוני בגישה הפסיכואנליטית-מערכתית האם "לצאת החוצה" , האם ללמד את הגישה "לציבור הרחב"
מהפוסט דעתי ברורה ….
