בין המערכת הרוטטת לאישי ולקהילה

המערכת רוטטת, האישי מתערער.
המקף מצליח להפריד עבור אלו שבוחרים שלא להיות מושפעים מהרטט של המערכת אבל מצמיד צימוד קשיח את האחרים.
הפרט והאישי מוצפים.
ממשלת בליץ החקיקה הנעשית תוך מראית עין של שיח, אבל כזה שאינו קשוב, השינויים ב"מבנה הארגוני" של משרדי הממשלה המייצרים פיצולים שבאופן ברור מתקיפים את המשימה המרכזית של הרשות המבצעת, פריצת הגבולות בין רשות לרשות, גבולות הנוטעים בטחון, פריצתם דרך שיבוש כל המוכר והידוע, פריצתם באמצעות האיום על הרשויות השומרות על המערכת ומאזנות אותה כמו הרשות השופטת ו"רשות התקשורת", מאיימים ויוצרים תגובות נגד הבאות לידי ביטוי בשינוי נורמות שהיוו אף הן גבול מגן כגון גבולות המותר ואסור בהתבטאויות של מובילי דעת קהל.
כל כוח מפעיל למולו כוח נגדי, כל פריצת גבול מהצד האחד מזמינה פריצת גבולות מהצד השני.
למול כל אלו עומד הפרט שחרדותיו האישיות והקולקטיביות מחפשות מנגנוני הגנה בסיסים חלקם מחזקים את המקף המפריד המאפשר להם הדחקה עמוק אל תוך נפשם, יש המכחישים ורואים את ה"פקקים כמחלפים" ,יש הנוקטים בבריחה מתריסה אל מחוזות אחרים וכמובן יש הבוחרים לנסות ולהילחם כדוגמת הרתמותם של מקומות עבודה ועסקים למאבק, הירתמות המהווה אתגר.
יש בה כדי לקרוא תיגר על הגיוון בקרב אוכלוסיית עובדים בארגון, היא מהווה ביטוי נוסף לחדירות הגבולות בין המערכת הארגונית לבין סביבתה, במקרים בהם ההתארגנות היא מתוך העובדים עצמם כמו למשל השתתפות וולונטרית בשביתה , יש בכך כדי לאתגר את מנהיגות ההנהלה כל זאת מצד אחד, מאידך היא מצביעה הן על עוצמת הכוח השלטוני המופעל והן על בחירתם של רבים וטובים לא לברוח אלא להיאבק.
מה תפקידנו, יועצים, מנהלים ומטפלים במציאות הזו?
כל אחד וכל אחת בתפקידו-ה לעבות את המקף על מנת לטעת בו את היכולת לשאת הן את תפקיד המפריד, המאפשר את האישי למרות המערכתי ואת התפקיד המחבר כך שסכנת הניתוק וההכחשה תעומעם.
המנהל בלתת לעובדיו את המרחב לדבר ולפעול על פי דעותיהם לצד שמירת הגבול בין מערכת מקום העבודה למערכת הסובבת, היועץ בלתת כלים למנהל לעשות זאת והמטפל – כאן אעצור בעצות כי איני מטפל.
ואולי תפקידנו גם להתבונן ולנסות לחשוב על הקורה מתוך שפת הגישה, להוות מקום להתלבטות ומתן כלים להתמודדות.
——————————————————————————————————————————
בערב הקהילה האחרון הכאן ועכשיו הציף את חשיבות ההצמדות למשימה המרכזית, עלו קולות שביקשו לתת ביטוי לפיל שבחדר -רמת המחוברות לקהילה, המתח בין לקיחת חלק, מעורבות ולקיחת תפקיד לבין עומס היום יום, המתח שמצייר אולי את מצבה של הקהילה, קולות אלו נדחו ואולי בצדק בשם המשימה המרכזית של הערב.
ולכן זו אולי הזדמנות לחדד שוב את משימתה המרכזית של הקהילה דווקא בימים סוערים אלו ולחשוב ולהתלבט האם הגבולות המוצבים בינה לבין הסביבה דורשים חשיבה מחדש
מה תפקידה של הקהילה לא רק בהתבוננות על הקורה אלא גם במתן כלים לחבריה להתבונן, לחשוב ולהשפיע עליו.