כנס קהילה 2022- מחשבות בעקבות

הכתוב מטה אינו סיכום הכנס ולא נכתב בשם צוות הכנס אלא מהווה את עמדתי בלבד
יום לפני פתיחת הכנס פרצה שריפה בהרי ירושלים, בדרכי לקיבוץ צובה להכנות האחרונות, לקחה אותי הדרך בכביש עוקף…."הסיגר אינו רק סיגר" קינן בראשי….מה בין השריפה לבין הכנס? מה בין הדרך העוקפת ,המפותלת והיפה יותר בה נלקחתי לבין התנהלותו של הכנס? האם הוא יהיה מפותל? מה זה אומר לגבי החזקתו על ידי הצוות? האם כאשר הכנס ינוע לפיתול מסוים אולי בלתי צפוי ומתוכנן עלינו להמשיך להחזיק את הגה הכנס ישר על פי התכנית ובצמוד למשימה המרכזית או לנוע אל תוך הפיתול? האם הדרך הלא צפויה גם בהיותה יפה יותר מסמנת כנס "יפה" יותר? האם כך נעקוף את השריפה? האם החלפת מיקום הכנס היא דרך עוקפת שריפה?
למרות שלעיתים "סיגר הוא רק סיגר" אלו היו מחשבות הדרך וגם כאלו שעלו לאחר מכן ואיתן ועם עוד כמה אנסה להתמודד בפוסט.
אני לא יכול שלא לכתוב אלא מהפוזיציה של חבר בצוות הכנס, כמי שהיה חלק מהסמכות, מהכוח והמנהיגות שלחלק ממשתתפי הכנס נראה היה שהייתה לא מספיק נוכחת, אבל חשוב לי לחזור ולהדגיש שהוא לא נכתב בשם צוות הכנס, אינו מבטא עמדה כזו או אחרת של הצוות ומבטא את עמדתי בלבד ובוודאי אינו מהווה סיכום הכנס.
על מה אכתוב? על תהליכים מקבילים, על משימה מרכזית, טריטוריה וזמן, על משאבים, על חיבור רגשי וגם על הקהילה כנושא לכנס – כן,לא,אולי.
תהליכים מקבילים
בין ה"כאן ועכשיו" של הכנס למציאות שמבחוץ לנו, בין תהליכי עבודת צוות הכנס למתרחש בכנס ובין עבודת צוות הכנס בתהליך הכנתו לעבודת הצוות בכנס עצמו.
עד כמה מעניין, חשוב ונכון ללמוד ולחקור את התהליכים האלו?
עבודת צוות הכנס מהווה כר ללמידה על קבוצת עבודה המוקמת אד-הוק, מחד עם משימה קונקרטית,תחומה במשאבים ומועדים אבל גם בגבולות שהותוו בכנסים קודמים, אולי אפילו במעין תחרות איתם,מאידך רוחבה של המשימה מאפשר חופש לחשיבה על תוכן ומבנה,מאפשרת יצירתיות לצד חשש לפריצת גבולות.

האם עבודת צוות הכנס, לאורך שלבי ההכנה, ביטאה עולם בהפרעה או אולי דווקא מנגנונים להתמודד איתו ? מנגנונים שעיקרם סטינג,החזקה והיררכיה?
לא אפרט את תהליך עבודת צוות הכנס, היא נדונה בתוכנו, רק אומר שלמדתי לא מעט על מהי "התהוות" של מבנה ותוכן כמו גם תהליכי עבודה ולקיחת תפקידים בתוך צוות, על ההקבלה בין תחושות הסמכות לאלו של הקבוצה ועוד.
בין המתרחש בכנס, בבועת החדרים המסודרים בקפידה עם מספר כיסאות מדויק (שיפרתי את יכולת ספירת הכסאות שלי,בהחלט תרומה חשובה לארגון ארוחות משפחתיות רבות משתתפים) לבין העולם האמיתי הסובב אותנו.
נושא הכנס היה "העולם בהפרעה", האם אכן חווינו ב"כאן ועכשיו" של הכנס את העולם הזה באמצעות הרעשים מבחוץ שחדרו לתוך האולם והפריעו בין השאר את שקט החלימה החברתית אבל לא כיסו את תקתוק המקלדת שעוררה חשדנות על תכלית רישום הנאמר במטריצה?
[אני מניח שבד"כ במטריצות חלימה חברתית יש מי שרושם את הנאמר לצורך ההנחייה שלאחר מכן או אולי לטובת ניתוח מאוחר יותר.
עד עתה, בכל המטריצות, לא שמעתי שעלתה תהייה על כך שנערך רישום. אולי כי הרישום היה ידני בתוך מחברת. מה יש במחשב המעורר תהייה ואף חשדנות? האם יש לו ישות משל עצמו? כאילו מישהו זר נכנס לתוך הבועה הזו?] הרעשים שאנחנו הוצאנו מתוכנו בערב הקהילה, התמונות, המשימה המרכזית, לו"ז הכנס, רשימת השמות של קבוצות הלמידה שהיו חשופות מחוץ לגבולות הקהילה, האם כל אלו הם גם חלק מ"העולם בהפרעה"? האם הכנס הצליח לייצר את חווית העולם הזה? עד כמה הגבולות שבין מערכת הארגון הזמני – כנס לבין הסביבה היו חדירים? דו כיווניים? האם הגבול היווה מרחב מאפשר השהייה ושהות?
לדעתי הוא היה גם וגם, גם מפריד וגם חדיר,גם כזה המנסה לשמר את הסדר,הסטינג, לוחות הזמנים המוקפדים אבל לא רק, אלא גם את רצונה של הקהילה לשמר את כלליה ושפתה, הוא גבול שאיפשר את כניסת הג'אגלינג בהפתעה כמסמל את חדירותו של הגבול.
כזה שאפשר שיח מצוין בקבוצות למידת העמיתים שם הובאו דילמות מהעולם האמיתי והונחו בתוך סיר שפת הגישה שעשתה בהן ,בדילמות, נפלאות.
האם הסמכות שלא נכחה במהלך אירוע היסטוריה של העתיד (HOF) ואיפשרה לכאורה לדברים להתרחש "מאליהם" היא ביטוי לעולם בהפרעה או אולי דווקא להתמודדות איתו? האם העובדה שהיו מי שראו בהחלטה של צוות הכנס שלא לחזור על מבנה ה"אירועים הארגוניים" עם הנהלה, יועצים וכו' – מעשה אמיץ אינה מצביעה על הפנמה חלקית בלבד של העולם המשתנה המחייב יצירתיות ולעיתים שבירה של המוכר והידוע כי לא תמיד הוא רלוונטי? האם ארגון המשנה פניו ואת מנגנוני העבודה שלו הוא אמיץ או כזה המנסה להתאים עצמו לסביבה המשתנה?
האם המתח בין הנחיות מפורטות של תהליך העבודה עד כדי אמירה שההוראות נראו "כמכרז" מול הטענות על העדר החזקה הוא המתח שלנו (צוות הכנס) או שהוא פלטפורמה בלבד להנחת היסוד ?"fight" והתקפה על הסמכות?
חלק מהשאלות השארתי פתוחות כי כך הן נשארו גם אצלי.
עד כאן על תהליכים מקבילים. ועתה לשלושת ה T's :
משימה מרכזית:
בסיום היום הראשון של הכנס הייתה לי תחושה שלא עמדנו במשימה המרכזית.
לא יצאנו עם תמונת עולם עתידי של סקטורים שונים בעוד כ 5 שנים כמושפע מ"העולם בהפרעה"ולא בהכרח עם כלים או לפחות תובנות מגובשות ליועצים ומנהלים על חלקם ותפקידם בהקשר ובזיקה לעולם זה.
התחושה ליוותה אותי עד שקראתי שוב את המשימה המרכזית של הכנס:
" להוות מרחב להתנסות וחקירה של משמעויות ההפרעה והשיבוש בסביבה, ושל דרכי ההתמודדות, ההתנהלות והניהול, עבור הפרט בתפקידו, הקבוצה והארגון, זאת ברוח הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית". תחושת אי העמידה במשימה המרכזית התחלפה בתחושת תסכול מסוים מהפער בין האופן בו אני ראיתי את "תוצרי" הכנס לבין האופן בו המשימה המרכזית "ראתה" זאת. יותר מכך, הפער בין המשימה המרכזית של הכנס לזו של האירוע המרכזי: ה HOF. במשימת ה HOF עמדנו אבל באופן חלקי בלבד.
המשימה המרכזית של ה HOF הייתה :
"לבנות תמונת עולם לגבי האופן בו יראה ויתנהל סקטור ארגוני מסוים בעוד כ 5 שנים, על כל המאפיינים המרכזיים של הארגון, והמשמעות שלו עבור אנשים. זאת, במטרה שנוכל להחזיק In the mind כיצד יכולים להיראות ארגונים בהמשך ל"עולם בהפרעה", וכיצד נוכל לקחת תפקיד ניהולי או ייעוצי, לאור הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית"
היינו אמורים לחשוב , לדמיין , להיות יצירתיים ולנסות להתוות מהלך התמודדות של סקטורים שונים עם העולם בהפרעה תוך חשיבה על איך ייראה הסקטור בעוד 5 שנים ומה המשמעות לתפקיד הניהול והייעוץ.(אלו היו הוראות ה"מכרז")
האם עמדנו בכך? האם יצאנו עם תובנות מגובשות? או שמרבית התובנות מהכנס נעו בין אדם,תפקיד,ארגון,ובעיקר סמכות ללא קשר או עם קשר לעולם בהפרעה? מחשבות שעולות לי בהקשר לזה הן על הקושי להתנתק מנושא העל וחווית סדנאות יחסי הקבוצות בהן למיטב הבנתי הנושא הנחקר (כל פעם בהקשרים אחרים) הוא התנועה בין הקבוצות, הסמכות הכוח והמנהיגות.
איני מטיל ספק בחשיבות החקירה הזו, לקיחת תפקיד, סמכות,אינטרקציות בתוך קבוצה ובין קבוצות מניעות תהליכים כמו גם תוקעות אותם ובהחלט ניתן ללמוד מהאופן בו הן מתרחשות בסדנת יחסי קבוצות על ארגונים, אבל יש גם עולם ראלי, עולם בו באמת אנחנו רוצים להבין מה עלינו, מנהלים ויועצים לעשות בהתרגש עלינו הכאוס ,אי הוודאות,הרגרסיה( מלחמת אוקראינה כדוגמה).
חשבתי שהרצאת הפתיחה שתעלה "כלפי מעלה" את החשיבה על מהו "העולם בהפרעה" תהווה בסיס עבורנו, חברי הקהילה, מומחים לארגונים מדיסציפלינות שונות, לחשיבה על המשמעויות לארגונים.
האם יצאנו עם כלים? עם מחשבות? כל אחד ואחת ממשתתפי.ות הכנס מוזמן.ת לבדוק עם עצמו.ה.
ארשה לעצמי להעלות תהייה נוספת, האם המשימה המרכזית אינה רחבה מדי?
האם במסווה של התאמתה לנושא הכנס ול"תוצרים" איתם רוצים לצאת לא מסתתרת איזושהי כמיהה אולי אפילו לא מודעת לחקור את הסמכות ומערכות היחסים בין הפרטים לבין עצמם ובינם לבין התפקיד והקבוצה? האם הכאן ועכשיו שאיני מטיל ספק ביכולתו להוות כר ללמידה אינו הופך להיות מכלי למשהו אליו בורחים [לא בכדי השתמשתי בפעולה "בריחה" מאחר ואולי זו אחת ההתקפות על המשימה המרכזית?] צוות הכנס,ולא שלא היו לנו התלבטויות ואף ויכוחים על כך רצה ש"הכאן ועכשיו" לא יהיה ה"כלי" המרכזי בכנס.
לדוגמה,החלוקה לקבוצות העבודה נעשתה על ידינו,אומנם באופן אקראי, כאשר הנימוק לכך היה הרצון להימנע מפרשנויות של מי הצטרף לאיזה קבוצה ולמה,פרשנויות העומדות בבסיס החקירה דרך ובאמצעות הכאן ועכשיו. האם זה צלח בידינו? שאלה פתוחה.
טריטוריה
ההתלבטות וההתחבטות לגבי מיקומו של הכנס חידדה באופן ברור את חשיבות הטריטוריה ליכולת העמידה במשימה מרכזית. אני מניח שזה נדון בהרחבה בכנס לפני שנתיים (בו לא נכחתי) שהתנהל במרחב הווירטואלי – טריטוריה בפני עצמה שתופסת במעין צעדי ריקוד את מיקומן של הטריטוריות הארגוניות המסורתיות והמקובלות.
האם קיום הכנס בטריטוריה בו הוא תוכנן מלכתחילה היה מאפשר את עבודת קבוצת העבודה על המשימה המרכזית או שהיה בו פוטנציאל להתקפה על המשימה המרכזית והשתלטותן של הנחות היסוד השונות?
אני מוכן להמר שהנחות היסוד היו משתלטות והיינו מקלים על עצמנו בהסבר שזה "הכאן ועכשיו" ו"כל דבר הוא חומר ללמידה וכו…" אבל היינו מתרחקים אף יותר ממשימתו המרכזית של הכנס.

האם העובדה שבחירתן של כמה קבוצות לצאת מתוך טריטוריה מוגדרת (חדרי העבודה) ולשבת מחוץ לה (על הדשא) לא עלתה לדיון ושיח בהתבוננות היא סימן להתבגרות והתפתחות? או מהווה בסיס נוסף לביקורת על הסמכות שנעלמה? ואולי הסמכות הבינה שזה בסדר לשבת על הדשא אם זה מה שמקדם את קבוצת העבודה?
[כשעברתי סמוך לאחת הקבוצות שבחרה את הדשא כטריטוריה, עברה בראשי המחשבה: האם עלי להתייחס לזה? האם מצפים ממני שאתייחס? בחרתי שלא כי לא בכל בחירה ב"פיתול" יש התקפה, ולא כל התקפה צריכה להיפגש מייד במגננההתקפת נגד שעלולים להסיט שוב ל"כאן ועכשיו".] זמן
מועד הכנס- הכנס התחרה על זמנם של המשתתפים בו וגם על כספם עם ריבוי כנסים : רטריט א.פ.ק, כנס יחסי קבוצות, כנס פא"י. כנראה שיוני זה חודש הכנסים. אולי צריך לחשוב על מועד אחר בו פוטנציאל ההגעה יהיה גבוה יותר.
אינטנסיביות והחזקה- למרות שהכנס היה "צפוף", ההפסקות קצרות ומועטות ובהחלט היה פוטנציאל ליציאה ממסגרת הזמנים והסטינג, זה עבד. זה עבד לדעתי מאחר ואנחנו כקהילה כבוגרי התכנית חונכנו לסטינג, לחשש מאיחור למרות הכיסא הריק הממתין לנו אבל גם עיני האחרים המסתכלות אל המתיישב בו.
מעט על משאבים
משימה מרכזית צריכה משאבים שיאפשרו את קיומה. לנהל כנס במגבלת תקציב לעיתים מעליבה עלולה לפגוע במשימה המרכזית.
פיתוח יחסי תלות בעוד משתתף או פחות משתתף הזכיר לי לאלף אלפי הבדלות את הקול ה 61 שממשלת בנט היתה זקוקה ותלויה בו….
קהילה המוזנת מבוגרי תכנית יוקרתית אינה יכולה ואינה צריכה להתנהל ללא גמישות משאבית.
זה כנס צנוע , עלותו לכ -42 משתתפים היתה כ 50,000 ₪. אבל עדיין כל משתתף שילם לא מעט.
משהו ב"מבנה העסקי" של הקהילה לקוי ודורש חשיבה ותיקון.
ולקראת סיום כמה מילים על אחת מהתובנות שעלו בכנס:
החיבור הרגשי
עלתה טענה שהקושי לעסוק במשימת ההיסטוריה של העתיד נבע בין השאר מהעדר חיבור רגשי וזה היה גם הנימוק לכך שהקבוצה שפעלה על פי המתווה המבוקש הייתה זו שבחרה להתבונן על ההיסטוריה של עתיד קהילת בוגרי ומורי התכנית ,ארגון אליו היה קל להתחבר רגשית.
אין לי ספק שאחד מתפקידי המנהל הוא לחבר רגשית את חברי הארגון לארגון ולמשימה המרכזית שלו.
אבל,
אחד ממאפייני ה"עולם בהפרעה" בעולם העבודה הוא קושי בחיבור רגשי (עבודה מרחוק, עבודה במספר ארגונים במקביל, עליית העצמאות התעסוקתית ומאפיינים נוספים שמעמידים את החיבור לארגון ולמשימתו בפני אתגר). נוסף על כך למרות שאני יודע וחש על בשרי את ההבדל בין ניהול ארגון אליו קיים חיבור רגשי לעומת ניהול ארגון כלפיו החיבור הרגשי חלש יותר, התליית היכולת "להתחבר" למשימה רק בכך היא לדעתי בריחה מהמשימה המרכזית.
אגב, לו כל יועץ היה מייעץ אך ורק לארגון אליו יש לו חיבור רגשי, אני מניח שהיה עליו לוותר על לא מעט הזדמנויות ייעוץ…
משימת ה HOF הייתה משימה אינטלקטואלית, האם לא ניתן לגשת ,ללוש ולטפל במשימה שכזו ללא חיבור רגשי? האם חשיבה על סקטור וניסיון לנתח אותו ואת עתידו בהסתמך על הווית העולם בהפרעה חייבת חיבור לבבי?
בהרצאת הפתיחה שנשא פרופסור הלברטל, הוא ציין שאחד ממאפייני ה"עולם בהפרעה" הוא ערעור והחלשות המושג "עובדה", יתכן שמשימת הHOF חייבה ידיעת עובדות על הסקטורים השונים ומגוון הדיסציפלינות וההכרויות של משתתפי הכנס לא אפשרה את המצאותן כבסיס לחשיבה האנליטית ובכך המשימה הידהדה את המאפיין הזה עליו עמד פרופסור הלברטל? כך שהחשיבה חיפשה לה את דרכה למקומות המוכרים או אלו המאפשרים חיבור רגשי?
יחד עם זאת, אני סבור שלמרות המגבלה הזו, הניסיון המגוון והמרשים של משתתפי הכנס היה בו כדי לאפשר חשיבה על סמך עובדות מוכרות ומונגשות בין חברי הקבוצות האחד לשני.

הערת סיום:
עיסוק בקהילה כטאבו
ה"איסור" לעסוק בכנס בקהילה היה נוכח והיווה מכוון לצוות הכנס. זה נאמר באופן מפורש במליאת הפתיחה.
העובדה שהנושא עלה ובאירוע ה HOF אף טופל על ידי אחת הקבוצות ומדי פעם צץ באמירות כאלו או אחרות מצביע על הצורך לדון בו בקהילה.
אירועי הקהילה נחלקים לשניים : ערבי קהילה וכנס. ייתכן שיש מקום לייחד ערב קהילה לדיון על עתידה, אופן התנהלותה, אולי אפילו שמה שמבלי משים עלה בכנס ,וגם על משאבים.
אני חושב שייחוד כנס, לעיסוק בקהילה אינו אפקטיבי ועלול להדיר רבים מנוכחות בו.לכנס צריך להיות ערך מוסף לימודי למשתתפיו.
לדעתי צריך להבנות את המיכל שיכיל את הצורך הזה.
ומשפט לסיכום,
הכנס והכנתו היווה עבורי הזדמנות גדולה ללמידה מקבוצה חכמה, מנוסה ויצירתית.